פסק-דין בתיק ת"א 1392-07

א.         מהות התובענה ועובדות רלבנטיות

תביעה זו עניינה הפרת זכויות קניין רוחני בבגדי ים שעיצבה התובעת.

בפסק דין חלקי שניתן ע"י מותב זה ביום 22.1.2012, נקבע שהנתבע הפר מדגם רשום של התובעת ב" מכנסון קיפול בד" וניתן צו מניעה המורה לו " לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל יבוא, רכישה, שיווק, מכירה, פרסום או הפצה, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, של מכנסון מורנה ו/או של כל דגם אחר הדומה באופן בולט למדגם הרשום של התובעת".

כמו כן ניתן צו למתן חשבונות אשר חייב את הנתבע להמציא תוך 30 יום לתובעת ולבית המשפט " תצהיר הכולל דו"ח מאומת על ידי רואה חשבון אשר יכלול פירוט מלא של כמות מכנסוני מורנה שיוצרו ו/או שווקו ו/או נמכרו ו/או הופצו ו/או התקבלו על ידו ו/או על ידי מי מטעמו, לרבות הסכומים ו/או הרווחים אשר התקבלו או אמורים להתקבל אצלו ו/או אצל מי מטעמו ו/או עבורו בעקבות עסקאות הקשורות לייצור ולשיווק מכנסוני מורנה".

בשלב השני של ההליך, הוא השלב הנוכחי, הובאו ראיות הצדדים לעניין ההתחשבנות הכספית, לאחר צו מתן החשבונות.

להשלמת התמונה יצוין, שבתאריך 10.6.12 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בטענה שהנתבע מפר את צו המניעה שניתן נגדו בפסק הדין החלקי.

בהחלטתי מיום 17.6.13, נקבע, בין היתר, שהנתבע הפר את צו המניעה שניתן נגדו ועל כן ישא בקנס בסכום בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום של הפרה עתידית. כמו כן נקבע שהפרת הצו תובא בחשבון בשלב מתן פסק הדין המשלים.

ב.         הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות בשלב זה של ההליך דנן, עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

-          האם הנתבע הגיש חשבונות נאותים?

-          מה גובה הפיצוי הכספי שעל הנתבע לשלם לתובעת?

ג.          האם הנתבע הגיש חשבונות נאותים?

המתווה לדיון ונטל ההוכחה בשלב מתן החשבונות

הלכה פסוקה היא כי:

" תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך-כלל בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית - המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית - המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית - המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על - פי החשבונות".

[ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא (4) 337 (31.8.97)].

וב-ע"א 85/83 פרופ' בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, פ"ד מב (3) 606 (16.10.86) נקבע:

" סדרי הדין בתביעות למתן חשבונות קבועים וידועים מקדמת דנא: הדיון מתנהל בשני שלבים. בשלב הראשון מתבררת השאלה אם קיימת חובה להגיש חשבונות כנתבע, ואם הובררה חובה זו, יוציא בית-המשפט החלטה, או פסק-דין, המחייבים מתן חשבונות. אחרי הגשת החשבונות מתחיל השלב של בירור החשבונות, אם התובע איננו מודה בנכונותם, ואחרי הבירור יוציא בית-המשפט פסק-דין, המחייב את  הנתבע בסכום שבו הוא חייב לפי החשבונות (ע"א 198/73 [1], בעמ' 162 מול אות השוליים ד) . על הלכה זו חזר לאחרונה חברי הנכבד, השופט ד' לוין, בע"א 127/83 [2], בעמ' 255 :

"בשלב הראשון, מחייב בית משפט את החייב בהגשת החשבונות לעשות כן תוך פרק זמן מסוים. עליו להגיש את החשבונות המפורטים, כשהם מלווים בתצהיר המאמת את תוכנם. משהוגש החשבון, מתקיים השלב השני, והוא התייחסות לחשבונות שהוגשו ובדיקתם, ככל שיושמעו השגות נגדם. על מגיש החשבון במקרה זה הנטל לשכנע, כי החשבונות נאותים ומשקפים את המציאות. בתום דיון כזה פוסק בית המשפט, מה הם הכספים המגיעים לתובעים, על-פי החשבונות, אם מגיעים בכלל" (וראה גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי-פרץ את טובים, מהדורה4, תשל"ד) 437-436".